מה הסיבה הגלגולית לעקרות? המצווה הראשונה שנתנה לאדם הינה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". על האדם ציווה הבורא לפרות ולרבות, ציווי זה אינו חל על האישה, אולם, בה שתל את הצורך והכמיהה לוולד, לפרי בטן.

כאשר אישה רוצה בכל כוחה לממש את האימהות אולם אינה מצליחה להביא פרי בטן, אישה זו נקראת עקרה – עקרו ממנה את היכולת להביא ולד לעולם.

על העקרות שמענו עוד בסיפורי התנ"ך. האימהות הקדושות המייחלות לפרי בטן: שרה אימנו המוכנה לתת את בעלה אברהם להגר שפחתה כי "אולי יבנה ממנה", רבקה הבוכה ליצחק שיתפלל בעדה, ורחל הקוראת ליעקב "הבה לי בנים ואם אין – מתה אנוכי", מעצימות את הכמיהה של האישה להרות.

כאשר חז"ל שואלים לסיבת עקרותן, אנו מקבלים תשובה שלנו כאנשים קטנים קשה לקבלה: "כי מתאווה ה' לתפילתם של צדיקים".
במהלך עבודתי נתקלתי בסיבות רבות ומגוונות לעקרות, בהם אישה שהייתה זכר ברוב גלגוליה או אישה שעשתה הפלה יזומה, וחוזרת עם כמיהה לילד, אישה שנאנסה על ידי איש שהיום חזר להיות בעלה והרחם "זוכרת" אותו כאדם שלילי למרות שעתה הוא ממש צדיק, נשים שעברו התעללות בשואה עם הניסויים של מנגלה, ועוד…

כאשר אנו מזהים את הסיבה המקורית לעקרות המון פעמים התובנה משחררת, אני עורכת ניקוי אנרגטי להוצאת הזיכרון הגלגולי, וכבר קרה שנשים הרו וילדו בעקבות זאת, אך עם את חשוב להדגיש שמדובר ברצון השם.

להלן סיפור מקרה מרתק של מסע בשחזור גלגולים השופך אור על מספר סיבות מדוע יעל חווה עקרות.
יעל (שם בדוי) רוצה תינוק, ועושה רבות כדי להביאו וכך הגיעה אלי.

ראינו גלגולים רבים בהם היתה גבר שלא רצה להתחתן ולהביא ילדים לעולם. הוא רצה ללמוד, להתפתח, הרגיש מלא ולא חסרה לו משפחה. כפי שאמרנו, גבר מחוייב להביא צאצאים לעולם, ומאחר ולא מילא את ייעודו ירד לעולם כאישה, עם כמיהה לילד, אך מאחר ועליה לשלם חוב היא אינה מצליחה להרות.

יעל חשה הזדהות עמוקה עם היותה גבר בגלגול קודם ואף הצהירה שקשה לה למלא מטלות נשיות: "באמת מלאכות הבית קשות לי: כביסות בישולים וניקיונות, קוראים לי "פרינססה". חשבתי שאראה עצמי בת אצולה שלא רגילה בעבודות אבל עכשיו אני יודעת, פשוט. אני לא מחוברת למהות הנשית, ולכן אני לא מצליחה להביא ילדים".

תובנה מספר אחת!
שאלה: למה באתי כאישה?
תשובת יעל: "כדי לדעת להכיל, הרחם הוא כלי ההכלה. האל יצר באישה את הרצון וכנשמה גברית אני רואה בזה עול. יש נשים המתקשות להביא ילדים בשל סיפורים קשים: הפלות, אונס, פחד מלידות, לידות קשות, קושי בחינוך ילדים. התיקון שלי לא קשור בקושי ללדת אלא בהחזר חוב. אני צריכה ללמוד להיות אישה לדעת להכיל, עשיתי כברת דרך ארוכה. היום יש לי איש שיש לו ילדים והזוגיות היא הנחמה שלי."

גלגול שני – "זכר ונקבה ברא אותם" בראשית א' כ'ז
"אני זכר, רואה הר געש זה מסוכן למה אני הולך לשם? הלב שלי נמצא שם. יש לי בית גדול, אני גם האיש וגם האישה, נשואים בשמחה ובהרמוניה".

שאלה: מה מסמל ההר געש?
תשובה: "קשר קדום ראשוני כור היתוך…כשהנשמה התפרקה לשניים, פרצה לבה חזקה (דימויי לחציית הנשמה לשניים). כיום, אני לא מזהה את החצי שלי, למעלה אש גדולה, ולמטה שני בני זוג שהם אחד. יש לי כאן שני ילדים ואני רוצה להביא אותם גם היום לעולם".
יעל מבינה: "יש לי ישות זכרית ונקבית, אין לי בעיה פיסית הקשורה בהבאת ילדים".

גלגול שלישי – תקופת החשמונאים
"אני גבר לומד ומלמד במערה, תקופה קדומה. יש לי משפחה נפלאה אישה שאני מאד אוהב וילדים לומד כל השבוע במערה וחוזר הביתה לקראת שבת, זו תקופת האיסיים. יש לי הרבה תלמידים מרגיש מחובר. אני איש הרמוני מראים לי דברים טובים".
תובנה מספר 3
יעל: "גם היום הכל טוב בחיי, אני יכולה לממש את עצמי, אם לא אצליח להביא ילדים, אצור, (יעל ציירת) אוהב, ואודה על מה שיש".

עליית נשמה
הגעתי לשער זהב, עמק מדהים, דשא, נהר, אני טובלת בנהר.
סביבי הרבה אימהות. זהו היכל האימהות, הן המקרינות עלי אור, משהי מתקרבת, "אני חייה מושקא (אשתו של הר' מלובביץ) גם לי לא היו ילדים".

היא שמה עלי כתר ואומרת שאני נשמה גבוהה, היא מברכת אותי בילדים שלא היו לה.
שאלה: למה דווקא את מברכת אותך?

תשובה: "כדי להראות לי שלא תמיד אישה צריכה להביא ילדים, כל החסידים של בעלי הם ילדים שלנו, אני מבינה שהיא מראה לי את זה כדי להאיר לי שהתיקון שלי לא שייך בילדים. אמא לאה מגיעה אלי אומרת: המעיין זורם אליך, מברכת אותי בילדים כמו שהיו לה".
יעל מבינה שאיננה חייבת להביא ילדים פיסיים לעולם בגלגול זה ושואלת: "מה הילדים שאני צריכה להביא לעולם?" ועונה "ציורים, חסד עם הזולת, יש נשים עם משימות אחרות".

"הודו לה' כי טוב"! כך אמרה יעל לאחר השחזור,
יעל יצאה שמחה במה שנתן לה הבורא, עם ידיעה פנימית שגם אם לא הביאה בגלגול זה ילדים יש לה עדיין מטרות רבות שיש עליה להשיג בחיים אלו.

עתה יכולה לוותר על טיפולי פריון קשים וארוכים שערכו שנים רבות ותסכולים על שלא הצליחה לממש אימהות והחליטה לשמוח בחלקה, על בעלה וילדיו, ועם הציורים, יציר כפיה חשה סיפוק והתרגשות עם התובנות שזכתה במהלך השחזור.

למה הבאתי את הסיפור הזה באריכות?
כדי להראות שלפעמים אדם רוצה משהו וחושב שזה הדבר יביא לו את האושר הגדול, אם נדע שהכל מדוייק מבורא עלם, כאשר נבין את הסיבה למצבנו הנוכחי נוכל לשמוח בחלקנו ולהודות על הקיים.