מסתכלת בערגה על נכדתי המתוקה שזה עתה הגיחה מרחם אימה, גל של חום עוטף אותי.
ברוכה את לעולם נכדה יקרה
רואה את הרוך בעיניה של ביתי, בהתרגשות מקבלת את ביתה החדשה
מערסלת את הנשמה החדשה שהגיעה למשפחתנו ותוהה
איך היה מסעה טרם בחרה להגיח הנה
ונזכרת בשחזור שהיה לי השבוע:
"…אני בבטן של אמא בחודש רביעי
קרה משהו שאני צריך לזכור?
כן, אני זוכר את ההחלטה להשאר בבטן שלה אני החלטתי להשאר ואז נעלו אותי פה בפנים
קרה משהו לפני שהגעתי לבטן ?

אני בחדר של מראות ויש איזה דיון אני צריך ללכת לבחור סיפור לבחור לי את ספור חיי
אני לא כל כך רוצה ללכת, אני זוכר שהיה לי קשה, אני מפחד לרדת,
אני מבין שאין לי ברירה
יש משהו שאני יכול לדבר איתו?
יש נוכחות לידי – אהבה אין סופית ואני שואל אותה:
מה אני צריך ללמוד לקראת החיים האלה?
סבלנות, כח סבל, לא להשבר בקלות
עם אלו כוחות אני נשלח?
תבונה, אינטואיציה, "זה לא מספיק! אני אומר, ואז מוסיפים לי ידיעה וחכמה
למה אני בוחר דוקא את ההורים האלה?
לטפל בהם, ולדעת שהם מרוחקים ולא תהיה שם אהבה ואז אצטרך למצוא אותה בתוכי
אתחבר לאהבה האין סופית
ואז מראים לי תמונות מהחיים שיהיו לי, מפגשים כאלה ואחרים,
אני בא והולך, יוצא ובא,
כמה זמן מותר לי לצאת ולבוא?
אני יודע שזה עד ארבעים, אין הסכמה אני חייב להחליט עד אז לאן ללכת לאיזה סיפור

למה אני חייב לבוא הנה?
לסגור מעגלים
עכשיו אני סגור בבטן, וכבר רוצה לצאת!
אני בחדר לידה צורח מרגיש זוועה טרואמה, אני בידיים של אמא היא מחזיקה אותי אבל הכל קר מזל שנעלו אותי לפני, לא היתה לי בחירה זה התיקון שלי!

עובר במעי אִמו
"כאשר איש פוקד את אשתו והיא מתעברת, הנשמה מזומנת להכין את המלבוש והצלם. מרגע הפקידה ולמשך ארבעים יום נמצאת נשמת העובר מעל ראש האם כצלם (תבנית הדמות), והיא בבחינת "רצוא ושוב" – נכנסת למעיה ויוצאת, עד אשר החליטה כי כאן משכנה. במהלך ארבעים הימים הללו הנשמה מטיילת בעולמות עליונים, מקבלת הדרכה וחינוך בגן עדן וגיהנם ולומדת את סודות ההוויה. בתום ארבעים ימים אלה הושלמו איבריו של העובר, והנשמה קובעת את משכנה במעי האם. הצלם שהיה מעל ראשה, יורד ועוטף את העובר." ("אחור וקדם צרתני" עמ'132)

מתפללת שנכדתי הקטנה בחרה להגיע מתוך אהבה ושמחה, תחווה חיים טובים מעצימים ותגדל לתפארת הוריה

מי בחר את מי?
למה הבאת אותי לעולם? שאל אותי בני,
אני לא הבאתי אותך, אתה לשמחתי בחרת בי….
דרמה מרתקת קורת עוד בטרם האם יודעת שהיא הרה
בעת הזיווג עומדת נשמה מעל לראש ההורים ובוחנת אותם
היא כבר נשלחה למטה
ויש לה זכות בחירה
40 יום יכולה לברור לה את תיקונה
ולהחליט מי יהיו הוריה
כי אם= 41
רק כאשר הנשמה
קובעת את משכנה ומחליטה היכן לגדול
אז אמא
היא אם!

ילדים יודעים, ילדים חשים
הקשיבו להם רוב קשב ויגלו לכם סודות ורזים:
"אמא תגידי יש לך תינוק בבטן?"
שאל נכדי בן השלוש וחצי את אמו,
"למה אתה שואל?"
"כי בכל פעם שאני רץ אלייך את שומרת על הבטן"
לא היתה לה ברירה, הקטן גילה מה שאף אחד לא ידע
היא בהריון בחודש השלישי
ועוד אמר זו בת וקוראים לה תמר
ואכן כבר נאמר
שרוח הקודש שורה בעת קריאת שם הוולד
אמר וכך היה
נולדה לי נכדה ושמה בישראל
"תמר"!