כל תכלית הבריאה נעשתה למען בחיר הבריאה – האדם.
האר'י הקדוש שספרו "עץ חיים" מסביר את סיבת בריאת העולם:
"דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות…וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות, ולהאציל את הנאצלים, להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו, שהייתה זו סיבת בריאת העולמות…"
מלך ללא נתינים אינו מלך, תפקיד הנבראים להודות לבורא על חסדו וטובו שמאציל לנבראיו.
ע"פ תורת ה"סוד" העולם נברא בכ"ה אלול והאדם נברא בראש השנה. לכן, בכל ראש השנה אנו מכתירים את האלוקים למלך. על פי הקבלה, ללא ההכתרה השנתית, הכרזת מלכות ה' בתקיעת שופר, וקריאת פסוקי המלוכה הנכללים בתפילות המיוחדות של ראש השנה, "מלכותו" של אלוקים לא תתחדש, וכל הבריאה – הנגזרת מהרצון האלוקי למלכות – תחדל מלהתקיים.
תפקיד האדם להיות 'בורא קטן', "לדמות צורה ליוצרה", כי רק כאשר יש נתינים, יש מלך, וכאשר הנתינים בוחרים שוב ושוב במלך, מלכותו יכולה להתקיים.
איך המלך "משכנע" את נתיניו לשוב ולבחור בו?
הוא יוצא מארמונו ובדיוק כמו ב"תקופת הבחירות" בהם הפוליטיקאים יוצאים לשדה, להכיר את העם ולהבטיח הבטחות כדי שנבחר בהם,
כך חדש אלול "אני לדודי ודודי לי", "המלך בשדה" – יוצא מארמונו לבדוק איך מרגישים נתיניו, אך בניגוד לפוליטיקאים שמבטיחים מקסמי שווא, ולאחר הבחירות עלולים לשכוח את כל ההבטחות שנתנו, הבורא פוגש כל אחד ואחת מאתנו, והבטחתו אלוקית!
אנו באמצע חודש אלול. הזמן בו המלך בשדה, מחכה, אם אתם צריכים ממנו משהו, זה הזמן לבקש.