אז איפה מתחילים??? וואו… הגעתי אלייך לאחר מספר חודשים בקורס הרפואה הקבלית שהספיק לפקוח קצת את עיניי, לאחר טיפול של שנה וחצי אצל יועצת רוחנית, פסיכולוגית קרוב לארבע שנים והרבה מאוד סבל. ניתן לומר שמרגע הגיעי לעולם הרגשתי סבל ומועקה בלתי מוסברים.שמחה אמיתית לא הייתה מנת חלקי וגם לא אושר וביטחון עצמי בסיסי. אני הגעתי לעולם עצובה. בחלוף השנים הפכתי לכועסת ולאחר מכן גם הפכתי לזועמת. התפתחה בי כבר בשנותיי המוקדמות נטייה להרס עצמי (כבר בתור ילדה קילפתי את העור מסביב לציפורניים באופן כזה שדיממתי כמעט כל הזמן) ולמעשה ככל שעבר הזמן סבלתי יותר ויותר. אני זוכרת שבתור ילדה היה בי משהו עמוק שליווה אותי ונתן לי כוח. הייתה זו אמונה ותקווה שהיו חזקים ממני ונשגבים מבינתי.

הרגשתי תמיד שישנו אלהים, מלאכים, פיות ושלל ישויות שאינני מצליחה לראות. ידעתי שישנו משהו גדול מאיתנו שמנחה ומנתב אותנו אך לא ידעתי על מה מדובר כמובן ולאט לאט התרחקתי מהידיעות האלו עד שכמעט ונשכחו ממני.

אני זוכרת את עצמי מדמיינת בגיל 5 איך מרגישים כשמתים. הרי אם אני באמת מתה אז אני לא אמורה להרגיש דבר אבל איך זה מרגיש לא להרגיש? הייתי הופכת בשאלה עד שהיה נמאס וחוזרת אליה כעבור זמן מה שוב. זה היה הדבר היחיד שהצליח להמשיך ללוות אותי מאז ועד היום והיה לי ברור שאת העניין הזה אני עוד אבדוק.

הפכתי יותר ויותר שכלתנית עם השנים מכיוון שמצאתי שזה מביא הרבה יותר תועלת מלבהות בחלל ולנסות להרגיש איך זה יהיה לא להרגיש והבנתי שאין זמן ומקום לשאלות קיומיות כאלו או אחרות בשלב זה. כמעט ושכחתי לציין כי הייתי ילדה נרדפת ודחויה בקרב הילדים בבניין בו חייתי, הייתי קורבן. הבנתי שאם אני רוצה לשרוד כאן אני חייבת להשתלב בחברה כמות שהיא ולהפוך את עצמי למי שאינני.

כלומר שכלתנית, צינית, ממורמרת, תוקפנית, סגורה, לא מחצינה רגשות ועוד מאפיינים כאלו ואחרים של האגו האנושי. האגו הזה שהלך והתפתח הגן עליי מפניהם ויתרה מזאת ולא פחות חשוב – "הגן" עליי מפני התמודדות עם הפחדים והקשיים שסיטואציות אלו עוררו בי. כך עברו חלפו השנים ואני גדלתי לי בשקר הזה ש"הכל בסדר" כל עוד היה בסדר ושהכל מתמוטט כשלא בסדר. למדתי את הטריק ומילדה דחויה והפכתי לנערה מקובלת חברתית וכשהתגייסתי לצבא כבר הייתי "מלכת הכיתה" אם אפשר לקרוא לזה כך.

אנשים נמשכו אליי כמו אל מגנט ואני מילאתי את עצמי בעוד ועוד חברים בניסיון לפצות על החוסר בילדותי. בתמורה לחברויות אלו כמובן מכרתי את עצמי בכך שוויתרתי על מי שאני, ריציתי את כולם, העיקר לא להיות לבד.

ניתן לומר שרוב האנרגיות שלי התבזבזו על תחזוק הקשרים הללו, חיפוש חיזוקים ואגירה של עוד ועוד ועוד אנשים מסביבי ובניית קשר ותחזוקו גם איתם וכן הלאה. העיקר להיות אהובה, לא משנה מה המחיר שאני משלמת בעבור התחושה הזו. העיקר לא להרגיז אף אחד, לא להכעיס, לא לפגוע ולא להעליב בטעות. העיקר לא לטעות. לא הרשיתי לעצמי לטעות מהרגע בו הבנתי שאסור לטעות. שלא יעזבו אותי חלילה…

שמחה וטובת לבב הגעתי אל הצבא.

שם באמת פרחתי כי הרשיתי לעצמי להיות אני. לפחות מי שחשבתי שהייתה אני באותה התקופה. קשרתי קשרים, מגנטתי אנשים והייתי מאושרת. בעיניי אז זו הייתה התקופה הכי יפה בחיי. טוב, יחסית למוקדמות זה בהחלט היה שיפור… בכל אופן בדיוק כשחשבתי שהכל הסתדר ואני על דרך המלך עליתי על אוטובוס בסוף שנת 2000, בת 18 וחצי וחיי השתנו מקצה לקצה.

מתחת לכסא עליו ישבתי הונח מטען חבלה שהתפוצץ וגרם לפציעה אנושה שעצרה הכל. הייתי מורדמת ומונשמת שלושה וחצי שבועות, נכוויתי קשה מאוד בידיי וברגליי. גם בגב נכוויתי ובפנים. פחות קשה לשמחתי. הייתי מאושפזת חצי שנה, עברתי קרוב לעשרה ניתוחים ושיקום שארך קצת יותר משנה וחצי. אין ספק שהאירוע הזה היה אירוע מכונן בחיי.

הוא הפך את חיי על פיהם, שינה את השקפת עולמי, מיקד אותי בדברים החשובים, החזיר אותי אחורה בזמן לגיל אפס, הגיל בו אתה לא יכול לעשות כלום ושוב, אמא, דווקא האישה איתה אני הכי לא מסתדרת בעולם – שבה לסעוד אותי. הייתי זקוקה לה כמו שתינוק בן יומו תלוי באימו אך זה כבר לא היה תמים כמו פעם, הרי צברתי כל כך הרבה מטענים… בכל אופן, לאחר האשפוז פגשתי את ישי- בן זוגי בדימוס, יצאתי מהבית ועברתי לגור איתו בתל אביב.

הייתי בודדה, ילדותי השתחזרה לה שוב לנגד עיניי וכן גם כל הזעם שתמיד היה אצור בי. הפעם היה לי קורבן אחר שהחליף את אמא. ישי. הוא הסכים לספוג את זה קרוב לשנתיים ואז קיבל שכל ועזב. מאז התחיל המסע שלי למודעות אמיתית. אז הבנתי שחייבת להיות סיבה לכל מה שקורה לי. מה שאפילו הפיגוע לא הצליח לפתוח בי ישי הצליח.

העבודה האמיתית התחילה. הלימודים באוניברסיטה, הטיפול הפסיכולוגי, המוות של אבי האהוב, הדכאון, ההתמכרות לסמים, היציאה מהדכאון, היועצת הרוחנית וחפירות בלתי פוסקות… מה לא היה שם? לא הצלחתי להשתחרר מכל כך הרבה דפוסים הרסניים שלי והיו לי… אוהו כמה שהיו לי. האשמה הנוראית על כל צעד שאני עושה, החרדה שיעזבו אותי, הכעס האיום והנורא שהיה מתפרץ ממני על אמא שלי, השיפוטיות הקשה, ההענשה העצמית ועוד רבים אחרים שנובעים מחוסר אהבה עצמית קיצוני.

אותה יועצת רוחנית בהחלט עזרה לי להבין ולשנות המון דברים בתוך עצמי ועם זאת הרגשתי שאני לא מגיעה לשורש העניין ולי נמאס לכבות שריפות. אני רציתי לעקור כל בעיה מהשורש. הייתה לי מוטיבציה שהדהימה אפילו אותי. לא הסכמתי לשמוע אחרת. אני הולכת לפתור את הבעיות שלי ויהי מה.

הספיקו לי החיים בצל הפחד, לא נהניתי מהם. רציתי לגוון קצת בשמחה, אהבה, הנאה, שלווה…?

קראתי ספרים על גבי ספרים, חיפשתי באינטרנט מקור לינוק ממנו עוד ידע שיעצים אותי כשלבסוף אותה יועצת רוחנית הפנתה אותי אל הרב עזרד. קורס מטפלים בהילינג קבלי. חשבתי לעצמי שזה נפלא. כך יהיה לי עוד ידע בנוסף למקצוע שלי כמרפאה בעיסוק ותהיה לי עוד דרך לטפל באנשים אחרים. ומה איתי? זה כבר היה באוטומט לשכוח.

בכל אופן הגעתי ואז התחלתי להבין כמה עבודה יש לי לעשות. הקורס הזה האיר את עייני מה באמת לא בסדר ונתן לי כלים איך לתקן. זה היה פלא בעיניי. לא שבעתי מהידע, יכולתי להמשיך לשמוע עוד ועוד ועוד. סוף סוף אדם שלא אומר לי איך לחיות ומה נכון לעשות אלא אדם שאומר לי לחפש את הדרך שייחודית ומתאימה לי.

האדם הראשון שעזר לי להבין שזה לא נכון שאין לי כוח רצון. אין לי כוח רצון לעשות מה שאחרים רוצים שאני אעשה. יש לי המון כוח רצון לעשות את מה שאני רוצה לעשות. והכח הזה הניע אותי לטפל בעצמי ולגלות ממה אני בורחת כל כך… ואז הגעתי אלייך יהודית. חלמתי על שחזור גלגולים מאז היותי בת 17 והגשמתי את החלום קרוב לגיל 26.

אישה יפה, נעימה, אימהית ומכילה. כל כך חמה שרק במבט אחד הרגשתי שהגעתי הביתה, פה אני בטוחה. נשכבתי על המיטה והתחלנו להתגלגל. זו הייתה חוויה מדהימה. הגוף ישן והמוח ער.
בשחזור הזה הבנתי כל כך הרבה דברים על עצמי ועל מערכות היחסים שלי עם הסובבים אותי שפשוט אין לתאר.

המודעות שנפתחה בעקבות השחזור הזה חיכתה שנים להתפרץ החוצה. אני חיכיתי. הרווחתי אמא! לאחר שנים של ריבים וקשיים ועצבים וזעם מתפרץ אני נהנית היום ממערכת יחסים נפלאה עם אמא שלי.

בשחזור ראיתי שבהמון גלגולים לא הייתה לי אמא. אימי מתה מסיבות שונות בגילאים מאוד צעירים אצלי והתרגלתי לחיות בלי אמא. בדיוק כפי שקרה בחיים אלו, כשהתרחקתי מאימי בגיל מאוד צעיר כשהחלה לעבוד יום עבודה ארוך. בשחזור הבנתי שיש לי אמא היום וברוך השם היא בריאה, היא בדיוק פרשה לגמלאות ואני יכולה ליהנות ממנה. להסיר את המחסומים וההגנות וליהנות ממנה. לפתוח בפניה את הלב. והצלחתי.

היום יש לי אמא. עוד גיליתי באותו שחזור שהיא הייתה ביתי ולא קיבלתי אותה כפי שהיא. היא עזבה את הבית והדבר גרם צער ומירמור לכל המשפחה. כשהגיע יומי למות היא לא הייתה סביב המיטה עם שאר בני המשפחה. באותו גלגול הבנתי עד כמה חשוב לקבל כל אחד כמו שהוא ואת בחירותיו. שאין טעם לנסות לשלוט בבחירותיה של אחרים, אין לנו זכות. קבלה ללא תנאים. גיליתי גם את המקור לקשר שלי עם ישי ואת המקור לתחושת הכלא שמלווה אותי כל חיי. הייתי נסיכה במצרים העתיקה ולאחר שפשעתי ונכנעתי לתשוקותיי (עם הבחור שמגלם שם ישי) נכלאתי בפירמידה ושם מתתי שנים אחרי בשיעמום קשה וייסורים.

לבסוף חנטו אותי, דבר שחיבר אותי ישירות לימים הראשונים בביה"ח לאחר הפציעה, אז הרגשתי כאילו אני חנוטה. היה לי מדריך רוחני באותו גלגול, זה היה אבא שלי מחיים אלו והוא נכלא יחד איתי. גם על היחסים איתו למדתי דבר או שניים מאותו גלגול.

בעוד גלגול גיליתי שחברתי הטובה לירון הייתה אימי… מדהים בהחלט. בפגישה שאחרי הבהרת לי עד כמה הגלגול הנוכחי הוא קריטי עבורי ועד כמה חשוב שאלמד לחיות ולא אוותר. גיליתי שבגלגולים רבים סיימתי בהתאבדות והבנתי בשחזור את המסר. אין טעם להתאבד, אתה חוזר שוב והסרט רק יותר קשה בכל פעם. אנחנו נצחיים, אין לאן לברוח.

החלטתי לחיות את החיים שלי במלואם והתחלתי אצלך את סדנת המסע אל הילד הפנימי. אמרת להביא מחברת וצבעים ואני חשבתי לי שאיזה יופי, מגיעים לגן יהודית! אחרי שני מפגשים הבנתי שזה קצת דומה לגיהינום קטן יותר מאשר לגן אבל אני אעבור את הגיהינום הזה לטובתי הגבוהה ושאני לא רוצה יותר לברוח. עברתי מסע אל הגיהינום וחזרה מבחינתי וכל רגע שם היה שווה את זה.

היה שווה את התובנות שרכשתי לגבי עצמי במהלך הדרך, את הכלים שרכשתי ואת השינוי שהצלחתי לעשות בעצמי ובחיי. הסדנא לימדה אותי למצוא את הדרך אל עצמי.

לתקשר עם הילדה הקטנה הפגועה שבפנים ולא הסכימה מעולם להתבגר ולצאת החוצה. לתקשר עם הצדדים האפלים שלי, המכוערים שלי וגם עם הצדדים היפים שבי. למדתי לסלוח ולשחרר. למדתי לאהוב אהבת חינם ולמדתי גם לקבל. למדתי לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי. למדתי מאין באתי – מי היו הוריי, אילו מן אנשים גידלו אותי. מה היו בעיותיהם ומה הם העבירו לי.

אנחנו קורבנות של קורבנות כך אמרת ואני כל כך רציתי לשבור את השרשת האיומה הזאת. למדתי להגיד את האמת לאחרים ולעצמי, למדתי כמה חשוב לשחרר את האשמה ולהרשות לעצמי להיות מי שאני ולהיות באמת שלי. וכשהיה צורך נלחמתי קשות על האמת הזאת. וניצחתי.

אני מנצחת את השדים שלי בכל יום מחדש. בכל יום קצת יותר. אני מתחילה שנה חדשה, שנה של עשייה. אני מגשימה חלום וחוזרת לנגן בקלרינט. מוזיקה תמיד הייתה חלק מחיי, מרכיב גלוי של הנשמה שלי ניתן לומר. ניגנתי בתזמורת 8 שנים וכשנפצעתי לחמתי לחזור לנגן והצלחתי. שנים חלמתי על התזמורת וכבר שנתיים שאני חולמת להצטרף לתזמורת הבוגרים.

השנה אני מצטרפת לתזמורת הבוגרים. אני מתחילה לעבוד בקרוב, מתלבטת בין שתי הצעות עבודה – האחת בתחום הטיפול במבוגרים והשנייה בתחום הנגינה עם ילדים. דילמה שאני מאחלת לעצמי עוד מסוגיה… סגרתי מעגלים שהיו פתוחים חלקם חודשים, חלקם שנים. שחררתי מעליי מטען כבד מנשוא שאגרתי על גבי במשך שנים. אין לתאר עד כמה השינוי גדול, אני שלווה, שמחה, צוחקת ומחייכת רוב הזמן.

אני מאושרת ושמחה בחלקי, מודה יום יום על הניסים הקטנים, המתנות וההפתעות. מודה על ההשגחה הצמודה משל בורא עולם וזוכרת שכל מה שאני רוצה יש לי ממי לבקש. אני לא יודעת איך לתאר את תחושת השקט הפנימי שגדלה בי מיום ליום, האופטימיות והיום במקום ציניות נשארה שנינות וחדות ללא מירמור.

למדתי להציב גבולות בריאים שהיו חסרים ואז יכולתי להוציא את העולם הפנימי שלי החוצה, לשתף אחרים ולהיעזר בהם. למדתי לבטוח, להאמין, לפתוח את הלב ולאפשר, לזרום עם מה שהחיים מביאים לי ומזמנים לי ולתת לאחרים ממקום של שפע ולא ממקום של ריצוי ואשמה. למדתי לתת לעצמי ולקבל לעצמי והיום יש לי אפילו יותר אנרגיות לתת לאחרים.

היום אני לא מבזבזת אותה על ייסורי מצפון ואשמה.
היום אני מאמינה ויודעת שלכל דבר יש סיבה ואפילו סיבה טובה. א

ני יודעת שאין שום דבר שלא נעשה בהשגחה עליונה. אותה אמונה שליוותה אותי בילדותי שבה אליי באופן חזק יותר. אני מרגישה שאני לא מגלה משהו חדש בכל יום אלא נזכרת בעוד משהו בכל יום. אני נזכרת בעוד חלק מהאמת הגדולה שהנשמה שלי כבר מכירה. אני כבר לא מרגישה לבד. גם לא ברמה הפיזית ממשית וגם לא ברמה הרוחנית. אני יודעת שתמיד יש איתי מישהו, גם כשאני לא רואה. כמו שידעתי בילדותי ששומרים עליי.

אני אסירת תודה על צינור הידע והאהבה שנפתח בי בשנה האחרונה. במשך כל החיים שלי חיכיתי לגיל 25, הגיל בו פגשתי אתכם. ידעתי שבגיל הזה אני כבר לא ארגיש קטנה. תמיד התביישתי בגילי הצעיר כיוון שהייתי בוגרת מאוד לגילי וידעתי שאת גיל 25 אני לא אתבייש לומר. לא ידעתי עד כמה אני הולכת לגדול בשנה הזו. אני מרגישה שבשנה הזו נולדתי מחדש. ונולדתי מחדש לזוג הורים רוחניים מקסימים שהסכימו בטוב ליבם להעניק לי את כל מה שהוריי לא ידעו להעניק.

אני לא יודעת אפילו איך להודות לכם. יהודית, אני יכולה לומר שהמפגש איתך שינה את חיי ורק אלהים ידע עד כמה חיכיתי לפגוש אותך. כל חיי חיכיתי לפגישה הזו, ראיתי את הפנים שלך אינספור פעמים בחיי. הופעת בחלומותיי, בדמיונותיי, אפילו בילדותי.

ידעתי שהפגישה איתך תשנה את חיי וצדקתי. אני מגלה כעת כמה דברים ידעתי בילדותי לפני שאילפתי את עצמי לשכוח. ילדים באמת זוכרים ואני ברת מזל לזכור גם בתור בוגרת. המסע אל הילדה הפנימית שבתוכי לימד אותי להתבגר ולקחת אחריות על החיים שלי ובשעה טובה ומוצלחת להתחיל לחיות אותם וליהנות מהם. להגשים את עצמי.

היום אני מאמינה שזה אפשרי ושזה יקרה בעזרת השם. בעבר לא חשבתי שזה אפשרי בכלל. לימדת אותי כיצד לשחרר אמונות ישנות וחסרות תועלת, לימדת אותי כיצד מרפאים כעסים ישנים ופצעים כואבים ובכלים מהסדנא אני משתמשת עד היום. אני יודעת היום מה אני רוצה ואני לא מתביישת לומר. אני לומדת בכל יום כיצד לשפר את עצמי עוד ושופטת פחות ופחות ואני מסתובבת בתחושת שמחה ועליצות שלא היו מוכרות לי בחיי עד היום.
בנוסף עם ישי נסגר המעגל שבע שנים לאחר היכרותנו ונפתח אחד חדש. העבר נשאר בעבר והתחלנו לחיות את ההווה. התחושה נהדרת, אכן חוויה שלא הכרתי, אנחנו לומדים להכיר אחד את השני מחדש ואני מגלה אדם אחר.

אני מרגישה שזכיתי. הלב שלי נפתח והפחדים שהיו כל כך חזקים הפכו למחשבות קטנות שעוברות רק מידי פעם בראש וקל מאוד להבחין בהן ולשחרר אותן.
אני יכולה להמשיך עוד הרבה אבל אני חושבת שהצלחתי להעביר את החוויה מהמפגש שלי איתך ואיך היא שינתה את חיי. לגבי האורך של הכתוב ייאמר לזכותי שהכנתי אותך לזה שזה לא הולך להיות קצר ואם לומר את האמת,מה שרשמתי כאן הוא רק טיפה בים של השינוי שחל בחיי.

אני מודה לבורא עולם שהביא אותי אלייך ומודה לך על הסבלנות ועל ההקשבה, על התמיכה שלך והזמינות. נתת לי עולם ומלואו ואני מודה לך מקרב לב. גם הילדים שלי יודו לך.
אני אוהבת אותך מאוד ויודעת שתעזרי לעוד המון נשמות שזקוקות לך.

תודה תודה תודה!