איך ננפה מחשבות הרסניות ונרתום את הדמיון לצמיחה והתחדשות?!
קרה לך שישבת בבית וללא שום הקדמה, התעופפת לך למקום אחר, חווה כאב, מרגישה נזנחת, ודמעות חרישיות מתגלגלות במורד לחייך?
קרה לך, שבמהלך הליכה נמרצת, מצאת עצמך באירוע מהעבר, שסחט כל חיות ממך, והתחלת להתווכח עם עצמך אם עשית טוב, או ששגית בבחירתך?
כולנו חיים בתוך הראש שלנו, הדמיון אחראי לעיצוב רגשותינו, זיכרונות עבר צפים להם ללא שליטה, ומותירים אותנו חסרי אונים ורגישים, הגוף מתגייס וחווה זאת מחדש כאילו זה קרה עכשיו.
אנחנו יכולים להימצא ברגע מענג שבחרנו לעצמנו, עם בן זוג אהוב שרוצה להעניק לנו, ופתאום הבזק דמיוני, של זיכרון עבר יכול לגרום לריחוק לתחושת דחיה וחוסר אונים שמותיר את בן שיחנו בתהייה "מה קרה"?
אז מה עושים? מזמנים את "מסננת ההווה": מדמיינים שתחת ידינו מונחת מסננת שמנפה אירועים מהעבר ומותירה רק מצבים ורגשות השייכות להווה אותם נחווה, אם משהו פגע בי הרגע, זה הזמן להתעמת אתו, לחוות זנוחה, ולחשוב מה עלי לעשות כדי לשנות מצב זה.
כאן מותר "ליילל", להתבכיין, לחשוב על דרכים להתמודדות כדי שהדבר לא יישנה.
אך אם זיהיתי שהאירוע כבר עבר – כ"שלג דאשתקד", והדמיון החזיר לי את הזיכרון, זה הזמן לנפות אותו ולשלוח ה"עבר – לעבר".
לא נאפשר לחזיונות העבר לצוף, ולבלוע את הרגע פלאי הזה, שניתן לנו במתנה.
מעניין לגלות שצירופי אותיות למילה ר-ג-ע הם בדיוק בין שני הקטבים: אפשר לג-עור, לג-רוע את החיים עצמם ולהרגיש ממש ג-רו-ע ואפשר להר-ג-ע, ולע-ר-וג לרגע פלאי ומתוק.
מעניין לדעת שאין באפשרות המוח לחשוב שתי מחשבות בו זמנית, כאשר באה מחשבה שלילית החליפו אותה במחשבה חיובית מקדמת,
מגיעה תמונה הרסנית, נמחק אותה בתמונה מיטבית, ברגע הכי משודרג שלי, או בכל תמונה דמיונית שנבחר להעלות במסך הדמיוני שיאפשר לי להירגע ולחייך.
אנו חיים על פי התסריט שאנו בוחרים לראות.
נבחר טוב – יהיה טוב!!!