הסוף הולך אחר ההתחלה
כאשר קורה משהו יש לבררו עד הסוף, ורק אז אפשר להזיז את זה הצידה כדי לפתוח דף חדש, ככה זה בחיים, וכך אנו לומדים מפרשת "ויגש"
האחים מכרו את יוסף שהתענה קשות במצרים, עבר תלאות רבות עד אשר הגיע להיות מושל במצרים.
כאשר מגיעים האחים והם בנקודת נחיתות, נצרכים לאוכל הם פוגשים את יוסף שעושה להם מבחנים רבים עד אשר הוא נחשף לפניהם: "אנוכי יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה.. ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי למחיה שלחני אלוקים".
יוסף אינו מאפשר לאחים להתחרט על מעשיהם, ולעבור תהליך של סליחה הכולל: ההכרה בחטא, להצטער על מעשה העבר, חזרה והבטחה שלא יעשו זאת שוב בעתיד.
הוא מיד מצדיק את הנעשה, ומגמד את חומרת החטא. האחים לא קונים את זה והראייה שאביהם נפטר הם פוחדים שיוסף הוא יתנקם בהם והוא שוב משדל אותם שאין לו שום כעס עליהם. כבר נאמר ש"אדם החושב שה' ותרן יוותרו עצמותיו" זה לא עובד כך.
רק כאשר אדם עובר תהליך סליחה וניקויי אנרגטי, ניתן לשחרר את העבר. הזהר אומר שחטא האחים לא כופר ועשרת הרוגי מלכות הם גלגולי יוסף שקבלו עליהם את העונש. ה"שפת אמת" לפרשת ויגש: "שהאדם ערב על הנשמה בת מלך להחזירה לאביו שבשמים. ואף שנתלכלך כל כך בחטא. עכ"ז ע"י תשובה מעומקא דלבא איך אעלה אל אבי כו'. נהפך עונות לזכיות ונאמר אני יוסף כו'. ואף שאין יודעין להבין היטב איך נתהפך החטא לזכות.. אף שנתלכלך בחטא יכול למצוא פתח התשובה"
מאחר ויוסף לא גרם להם להצטער על מעשיהם וויתר להם, עמד החטא שלהם לדורות כי הסליחה מוחקת את הזיכרון ורק כך אפשר לפתוח דף חדש.
לכן עוון זה עמד לדורות וכאשר סרקו את ר' עקיבא במסרקות ברזל שאלו המלאכים "זו תורה וזו שכרה?" למה צריך היה למות מוות אכזרי כל כך?
אמר הקב"ה : "שתוק שכך עלתה במחשבה לפני".
אז יש לנו ללמוד מזה?
כשיש לך קושי ואתה רוצה למחוק את העבר. קודם יש לסגור את דלת העבר עד הסוף ורק אחכ' ניתן לפתוח דלת חדשה.
ואיך סוגרים?
עיי' שנצטער מעומק הלב על מה שעשינו, נבקש סליחה, ונבטיח ששוב לא נחזור על מה שעשינו.