אנו נמצאים לפני הנס הפלאי של "קריעת ים סוף" שארעה בשביעי של פסח והמון שאלות צצות למקרא הפסוקים: נאמר: "ויהי בשלח פרעה" האם פרעה שלח אותם? והרי הוא סילק אותם כי פחד ממכות נוספות. ועוד יש לשאול: היינו צריכים להגיע לארץ ישראל מהלך של שלושה ימים , למה סובב אותנו ה' במדבר? בתחילה רצה הבורא להעביר אותנו דרך ארץ פלישתים ואז איפה היינו מקבלים את התורה? מה עם הר סיני? "וחמושים יצאו בני ישראל ממצרים", רק חמישית מעם ישראל הסכימו לצאת ממצרים, מה קרה לכל השאר? הם לא מעוניינים בחירות? למה צריך את נס של ים סוף, לא הספיקו כל הניסים שלפני?
אנו חושבים שהגאולה הייתה ביציאת מצרים, אבל למעשה הם ברחו בלילה, במהירות, חלק מהעם פחד בכלל לצאת, רק חמישית מהעם, המאמינים הגדולים הסכימו לצאת ועל כך מקבלים שבח גדול מאד: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כלל לא פשוט לשחרר תפיסה של עבדים, המתבוססים בחומר, ולגרום להם להאמין שעכשיו הם יהיו תלויים בבורא שייקח אותם ויטפל בהם במדבר.
לצאת לחירות זה לא רק לצאת מעבדות, מעבודה קשה, זה לצאת מהמייצרים, מתפיסה של 'עבדות'. רבים מבני ישראל רצו להפסיק את העינוי אבל לא הגיעו להכרה של חירות. המצב של עם ישראל היה בכי רע ולכן הקב"ה הקדים את יציאת מצריים מ400 שנה ל210 שנים. הם אמנם זכו לצאת מהמייצר, אבל תודעת החירות לא הבשילה, פרעה גירש אותם. הם לא יצאו, אלא 'הוצאו' קודם הזמן, כמו "פג" היוצא קודם זמנו, ואינו יכול להישאר ברחם כי הוא עלול למות שם, כך בני ישראל הוצאו קודם הזמן, שהיו כבר במ"ט שערי טומאה וכבר עלולים היו להיכחד. ואכן, ביציאת מצרים, גופם יצא אבל נפשם עדיין לא בשלה מספיק.
אם היינו יוצאים בזמן – 400 שנה, היינו נכנסים ישר לארץ ישראל ומקבלים את "תורת ארץ ישראל". זו תורה אחרת לגמרי תורה של עם בן חורין. ההבנה החינוכית הזו הביאה את הבורא לשנות את התכנית האלוקית הראשונה :"כי לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר פן תקראנה אותו מלחמה ושבו מצרימה". ה' אב רחמן משנה את התכנית המקורית , כדי לבנות להם קומה בנפש עד עתה הכל היה בבחינת נס שהבורא יצר לנו: אסור היה לנו לצאת מהבתים, בחוץ השתולל המשחית, פרעה מסלק אותנו העם פסיבי לחלוטין.
בקריעת ים סוף יש בקשה חדשה של הבורא: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו", עתה הם צריכים לבקוע את הים בכוח האמונה, ואכן נחשון בן עמינדב קופץ לים ובכל צעד נקרע לו הים טיפין טיפין. לכן נאמר בשיר השירים "משכני אחריך" – גאולת מצריים, "נרוצה" – שבועות. היה על הבורא למשוך אותם בכח ביציאת מצרים ואחרי שבנו קומה בנפש יכלו לקבל את התורה.
בשביעי של פסח הגיעו למדרגה של מסירות נפש, ע"י עשייה של אמונה, הם יצאו פיזית ממצרים עתה יכול הבורא לתת להם את התורה:"הביאני המלך חדריו". אנו בפתח היום הפלאי הזה של "קריעת ים סוף" ויהי רצון שנקרע את קירות ליבנו ויתגלו המחיצות ,ונראה עין בעין את הגאולה הנכספת, ומתוך חירות אמתית נקבל את תורת ארץ ישראל.

מגיע לנו לצאת מהבידוד, מההתכנסות פנימה ולקבל את שאנו מייחלים לו כבר אלפיים שנה.
מהמצפה לגאולה
יהודית.