ערב יום השואה – כולנו עומדים דום למול העוול הנעשה לנו כעם ורק בגלל היותנו יהודים. שאלות רבות נשאלות סביב האירוע הטראומטי שקרה עם עמנו. איננו יודעים מה סיבת הסיבות לגורלנו ומה הביא אותנו לשואה שכזו. רק התקומה שחלה בעקבות זאת, היא כנחמה פורתא, לצרה ההיסטורית שאין לה אח ורע, התולדות האנושות.

פגשתי אנשים רבים מאד שראו עצמם בשואה, והם נושאים אותות נפשיים ופסיים באברי גופם.

נכתב בזוהר כי "אם פגם באיבר אחד, חוזר בגלגול בשביל אותו איבר". כאשר נפגע איבר בגופו של אדם, יש פגיעה גם ברובד הרוחני הקשור באותו איבר. הדבר נטבע בו כזכרון גלגולי, והוא עלול לחלות באותה מחלה שפגעה בו בגלגול אחר. על מנת להתנקות מהזכרונות הגלגוליים, יש לדעת מה שורש הבעיה ולשחרר את הזכרון השמור באיבר הפגוע.

להלן דוגמאות אחדות משחזורים שערכתי לאנשים שהגיעו בעקבות בעיה גופנית שהציקה להם:

בעיות ברחם
ענת: "אני במרתף עינויים בתקופת השואה. תופסים אותי, מענים אותי. יש שם חמישה אנשים שעושים לי ניסוי הפריה מבחוץ, אני בהרדמה בבית החולים. מֶנגלה עורך עלַי ניסוי בתאומים, הוא מנסה להפרות בי תאומים. לא התאוששתי אחרי הניתוח, יש לי חוסר רצון לחיות ואני מתה… היום יש לי מיומות ברחם וקשה לי מאד להיכנס להריון. לאחר מאמצים רבים הצלחתי להביא תאומים. הבעיה הרפואית שלי קשורה כנראה לניסוי…".
ערכתי לה ניקיון אנרגטי ברחם והזכרנו לרחם שה"עבר עבר"…
יש לציין שלאחר השחזור ענת הרתה וילדה תאומים.

גילה: "אני בשואה, מַתִּי מרעב. עכשיו אני מבינה למה אני אוכלת לפני כולם, אפילו לפני הילדות שלי. אני אוכלת בהיחבא מתוך חשש שיגמרו לי את האוכל. זה אובססיבי אצלי…".

זיוה: "אני רעבה כל־הזמן. מַתִּי מרעב. רציתי לאכול. גם עכשיו אני מתה מרעב… אני חייבת להפסיק. אני צריכה אוכל!". שמעתי את בטנה המקרקרת. ביקשתי ממנה להישאר בעיניים עצומות. הכנתי לה לחמניה מלאה בכל טוב, הגבהתי ראשה ושמתי כרית מתחתיו. היא המשיכה בתהליך בעיניים עצומות, אוכלת ברעבתנות שאין כמותה גם כשכבר עברנו לגלגול אחר.

▪חנה: "מילדות אני פוחדת לעלות על רכבות ומפחדת ביותר מצפיפות, פעם הייתי באוטובוס שהיה מלא והתעלפתי. עכשיו אני יודעת למה כי הייתי עם ההורים ברכבת שהובילה אותנו לגטו אבל אני לא שרדתי, האנשים מחצו אותי למוות".

למה אנחנו זוכרים?
כדי שנשחרר!
אנו באים עם זיכרונות טראומטיים שהוטבעו ב-די.אן.אי הנשמתי שלנו הטראומה נצרבת שם והגוף הפיסי משחזר אותו. כאשר האנו חוזרים לעבר ומנקים אותו אנו מאותתים לגוף שהכל בסדר, עכשיו והוא יכול להתכייל לנקודת הווה ובמילים אחרות למחוק את התסריט הקודם ע"י התובנה הפשוטה – שה"עבר עבר" –

כעם לא נסלח ולא נשכח – עד אשר כל העולם כולו יחזור למוטב.

הפוסט נכתב לעילויי נשמתם הזכה של ששת המליונים שנכחדו באכזריות ב"שואת עמנו"
עם ישראל חי!
יהודית