בפרשת 'יתרו' אנו קוראים על מעמד הר סיני. בכל פעם שאני שומעת בבית הכנסת את עשרת הדברות והמעמד הנשגב, נפשי נודדת לשם, לאותו מעמד, ומדמיינת את עצמי שם, מי הייתי? האם הייתי בגוף פיסי? או כנשמה שצפתה במעמד והתחייבה לשמור את חוקיה?! ענין זה אינו מופיע בתורה באופן מפורש, אולם מופיע בזוהר: "אמר ר' יהודה אמר ר' חייא אמר ר' יוסי, כאשר שמעו דבורו של הקב"ה פרחה נשמתם. שנאמר: 'נפשי יצאה בדברו'. וה' הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם'.
זה מה שגורם לי לדעת אם אדם נמצא במקום אמיתי או לא בזמן גלגול, זו אותה הצלבת המידע עם המקור. מסקרן נכון? חכו תקראו, כולם מתארים את אותה החוויה, איך זה ייתכן, אותן מטופלים אינם מכירים אחד את השניה ובכלל לא ידעו מה כתוב במקורות.
לפניכם חלק מהעדויות מתוך הספר שכתבתי במהלך השנים – 'אחור וקדם צרתני':

עדות 1.
שרה: "אני נמצאת בתוך תהום, קניון מדברי, יש המון אנשים. זה מעמד הר סיני. אני אשה בת 27, לבושה בגד גדול שמכסה אותי. יש לי ילד לידי, מחזיק את היד שלי. ישנה הרגשת ציפיה. משה על ההר, אני שומעת קולות, ברקים, אני עומדת ומסתכלת מהצד. המראה של מעמד הר סיני מתרחק ממני, אני מתנתקת מזה.
קרה לי משהו בזמן המעמד, יצאתי מהגוף, אני רוח רחוקה מהגוף, לידי ניצב מלאך, מושך אותי מעל לגוף. אני רואה את האנשים והעמק למטה. עכשיו אני רואה דמויות נוספות כמוני למעלה, אנחנו צופים. למטה יש קולות חזקים וציורים של אותיות באוויר. אט־אט החזיר אותי המלאך לגוף".

עדות 2:
מאירה: "אני במעמד הר סיני. אני נערה בת 16. קיימת הפרדה בין הנשים לבין הגברים. משה כבר לא אִתנו. מסתכלים על ההר, רואים קולות וברקים ורעמים, רואים לוחות של אור. לא, זה לא מה שחשבתי, אותיות של אור ענקיות יורדות אלינו מהשמים. אנחנו מתכופפים שלא יפגעו בנו. לא. הן למעלה. כל הצופן של העולם נמצא באותיות הזורמות. הן עושות לי הארה, אני נשאבת למעלה, אני נעשית גדולה ומוארת, כל אחד מקבל אות אחרת לנשמה שלו (ידוע על־פי הקבלה שלכל אדם יש אות אחת בתורה הקשורה לשורש נשמתו, ואם ידע האדם מהי האות זו וידבק בה יוכל להגיע להארה גדולה מאד)".

עדות 3:
יותם: "מדבר, המון אנשים צועדים יחד, אלה בני ישראל במדבר. אני אחד משבט הכהנים, בן 40, צועד עם כולם. אני מרגיש חלק מהעם. אני בקבוצה של גברים, הנשים נמצאות לבדן. יש המון אור באמצע, משהו שסוחף את כולם, יש ציפיה למשהו… אני רואה אור שעולה למעלה, והר שכולנו מתלכדים סביבו, אני בתוך ההמון, האור הזה עוטף את הכל, הכל זורם ושקט ביחד, יש המון שקט, זה ברח לי… אני מרגיש חושך, אינני מצליח לראות, אני מת, הכל קפא, כל הגופות קפואות למטה, הכל חשוך, ואנחנו רואים את הגופות שלנו למטה. אור בא מלמעלה, יורד למטה, הכל נראה מואר חזרה בהדרגה. אני רחוק מההר".